CBT– Cognitive Beheviral Therapy  

טיפול פסיכולוגי המבוסס על ראיות בו יש ניסיון לשינוי התנהגותי, ניסוי ותהייה, יש תרגול בכדי להגיע לתוצאות. טיפול זה נחשב מאוד יעיל בבעיות חרדה,פוביות פשוטות,פוביות ספציפיות. (דוגמא:חרדת בחינות,פחד מג’וקים\גבהים\ליצנים). המטרה היא ללמד כיצד מחשבות שגורמו להימנעות מסוימת בחרדה יכולות להשתנות. הרעיון הוא לייצר דברים שירגיעו את החרדה או לפחות את האופן בו האדם מתייחס לגירויים המביאים לחרדה. 

התפיסה ההתנהגותית רואה את הפוביה הספציפית כתוצאה של למידה: 
אבל אם כך מדוע ילדה שננשכה מכלב, אינה לומדת שזה היה מקרה אחד, וברוב המקרים של הכלבים שראתה בחייה לא ננשכה?
נרקומן כשמזריק לעצמו הרואין באמבטיה כל יום, בכך מרגיל את הגוף שלו שכל פעם שמזריק הגוף מוריד לחץ דם- כאקט חיוני וקיומי. הגוף למד שהאמבטיה קשורה להזרקת ההרואין ואוטומטית עושה זאת. אם הנרקומן יזריק במקום אחר הוא אף עשוי למות כי הגוף לא מכיר את זה. ורוב המוות של מנת יתר הוא באמת תוצאה של הנ”ל ולא של כמות מוגזמת. 

מכאן אפשר לראות כי הלמידה אינה מודעת ולרוב בכלל לא מורגשת לנו אך כמו במקרה של הנרקומן, זה שהיא אינה נעשית בצורה מודעת לא הופך אותה לחשובה פחות.  

שיטות הטיפול שמציע ה-CBT כוללות: 

  • הכחדה 
  • הצפה: לעמת את האדם עם החרדה שלו, עד שעם הזמן היא תחלוף – תהליך של למידה הפוכה בו הגורם שהפחיד מתברר כלא באמת מפחיד. 
  • למידה הפוכה אחרת – התניה של משהו חדש, וכך לימוד תופעה אחרת.  
  • ניתן לנהל דיאלוג שמתאר את רמת הפחד והנימוקים לפחד ולחפש את הפרדוקסים והשגיאות התפיסתיות שעומדות מאחוריו. 

ווטסון- אבי הפסיכולוגיה ההתנהגותית, הוא רצה להפוך את ההסתכלות על פסיכולוגיה כמדע אמפירי המבוסס על ניסויים. מבחינתו היה צריך להתרחק ממושגים סלקטיביים ולא מדידים כמו רצון\חוויה. בציטוט שבספר של ווטסון אומר כי יכול להפוך כל ילוד למה שירצה (גנב,מחבל,אמן) ללא קשר לאבות\מנהגים\כישורים וכו’. הכוונה היא אינה שאין לאדם גנטיקה אלא שההתנסות יכולה לבטל כל תכונה קודמת. מבחינתו אין דבר שמונע מאיתנו לשנות התנהגות של אדם. ב-1920 עשה ווטסון את המאמר האחרון שלו בדר”כ תחת הכותרת “הטיפול באלברט הקטן”. הניסוי מדבר על תינוק שלא הראה פחד בפני גירויים,(עכבר,מסכה,ארנבת, מעיל,כלב..) אבל כן פחד מרעש של פטיש,(התחיל לבכות). בגיל 11 חודשים התחילו החוקרים לצרף בין רעש הפטיש לגירויים השונים שהוזכרו, לאחר מספר חודשים התינוק עשה הקשר והגיב בבכי לגירויים האלו גם עם הפטיש וגם בלעדיו. הניסוי הזה הפך מפורסם מאוד ועלה בכל ספרי הפסיכולוגיה ובכל הקשר של התנהגות. אך מסתבר כי היו הסתות ושינויים שנעשו על ידי ווטסון, סילוף של העובדות וכן חוסר התייחסות כאשר תוך כדי הניסוי התינוק לא עשה את ההקשר- יחסו לארנב\עכבר לא הייתה כלל בכי ופורש כהתניה. בדיעבד פורסם כי אלברט התינוק סבל מגיל 6 שבועות מבעיות חמורות שאף נשקו לאוטיזם ובעיות ראייה חמורות, ואומרים שיש עדות שווטסון ידע על היותו ילד חולה ופגוע. כנראה שווטסון היה מודע למצב. אלברט הקטן הוא ניסוי המבוסס על ילד פגוע וחולה (ספק אוטיסט,ספק עיוור) וגם אז לא מגיב כפי שהיה אמור על פי התיאוריה של ההתניה. ולמרות זאת הסרט הופץ והוראה שוב ושוב
ונשאלת השאלה- האם הבהבריוריזם אינו מושתת על יסודות רופפים?!
ווטסון כופה את הרצונות שלו על ניסוי מדעי מוסת ומעוות, האם אין פה אשליה מדעית?! 

 

מכאן נגיע לבעיות של ה – CBT: 

  • רק מעט מחקרים מראים יתרון של CBT על גישות אחרות.  
  • אין המשך מעקב – אין בדיקה האם הCBT נשמר. מי שכן בודק – התוצאות מראות שהבעיה חוזרת.  
  • הטיית בחירת המטופלים – יקחו רק מטופלים עם ההפרעה שצריך לתקן, תוך הקפדה על כך שאין להם הפרעות אחרות  שיכולות להפריע על התהליך.  
  • השוואה למטופלים שאינם בעלי ההפרעה, הטיפול משווה את המטופל לאנשים “רגילים”.  
  • נשירה – כ-41% מהמטופלים שמתחילים טיפול כזה לא מסיימים אותו. הסטטיסטיקה מסתמכת על כ-32% מהאנשים שמתחילים את הטיפול, מה שהופך את המדגם לצר מדי. 

 מידע נוסף ניתן לקרוא כאן