OCD

הפרעה טורדנית כפייתית, או בשמה באנגלית Obsessive Compulsive Disorder ובקיצור OCD, היא הפרעה כרונית נפוצה שמאופיינת בהופעתן של אובססיות טורדניות והתנהגויות כפייתיות שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל הסובלים ממנה.

 

אנשים עם או סי די (OCD) יסבלו מתסמינים של אובססיות, התנהגויות כפייתיות או שילוב של השניים. אובססיות הן מחשבות, דחפים או דמיונות שגורמים לחרדה, כמו פחד מזיהומים ומחלות, מחשבות בלתי רצויות הקשורות למין, דת או נזק אפשרי, מחשבות אגרסיביות כלפי עצמך או אחרים, ורצון לסדר וסימטריה. התנהגויות כפייתיות הן התנהגויות חוזרות ונשנות שהאובססיות דוחפות אליהן, כמו ניקיון או שטיפת ידיים קומפולסיביים, בדיקה חוזרת ונשנית אם הדלת נעולה או אם התנור כבוי, וסידור חפצים בצורה ספציפית ומדויקת. אמנם כל אדם יפגין התנהגויות דומות מפעם לפעם, אך אדם הסובל מOCD נבדל בכמות הזמן הרבה המוקדשת לאובססיות ולהתנהגויות הכפייתיות, בהן אינו יכול לשלוט גם כשהוא מבין שהן מוגזמות.

 

הסובלים מאו סי די  (OCD) פונים להתנהגויות כפייתיות כדי לשכך את החרדה שגורמות האובססיות, אבל אלה לא נותנות להם סיפוק אלא רק הקלה רגעית מהחרדה. לעתים קרובות הם ינסו להימנע ממצבים שיעוררו אובססיות, ואף ינסו לשכך את החרדות באמצעות אלכוהול וסמים. לפעמים להפרעה טורדנית כפייתית יתלוו טיקים – תנועות מהירות, פתאומיות, חוזרות ונשנות של חלק מסוים בגוף.

כיצד OCD מתפתח

הגורמים להתפתחות הפרעה טורדנית כפייתית אינם ידועים. עם זאת, מחקרים בנושא זיהו כמה גורמי סיכון אפשריים. על פי מחקרים, אנשים בעלי קרובים מדרגה ראשונה הסובלים מאוסידי הם בעלי סיכון גבוה לפתח את ההפרעה גם הם, במיוחד אם אותו קרוב פיתח אוסידי בילדותו או בנערותו. ממצאים אלה תומכים בכך שיש לOCD גורם גנטי, אך כיוון זה עדיין לא נחקר במלואו. מחקרים אחרים מצאו קשר בין OCD לבין חריגות מסוימות במבנה המוח, אך בינתיים ללא מסקנות ברורות. עם זאת, ידוע שגם תנאים סביבתיים משפיעים על פיתוח או סי די – טראומה בילדות, כגון התעללות פיזית או מינית, יכולה לגרום לפיתוח OCD.

הטיפול ב OCD

הפרעה טורדנית כפייתית בדרך כלל מטופלת על ידי תרופות, תרפיה או שילוב של השניים. רוב המטופלים מגיבים לטיפול, אך אצל אחדים נמשכים התסמינים. במידה והמטופל סובל גם מהפרעות אחרות – חרדה, דיכאון וכו’ – חשוב להתחשב בקיומן כשמחליטים לגבי טיפול.

כדי לטפל בOCD משתמשים בתרופות מסוג מעכבי פירוק של סרוטונין (SRI) או מעכבי ספיגת סרוטונין סלקטיביים (SSRI). כשתרופות מסוגים אלה לא גורמות לשיפור, יש הטוענים שתרופות אנטיפסיכוטיות יוכלו לעזור, אך למרות שמחקרים הראו שחלק מהמטופלים מגיבים טוב לתרופות אלה, המחקר בנושא לא הגיע למסקנה חד משמעית. כשרופא רושם לך תרופה, חשוב לדבר עם הרופא או עם הרוקח ולהבין לאשורם את הסיכונים והיתרונות של התרופה. במידה ומתעורר חשש לגבי תופעות לוואי, חשוב לדווח לרופא.

גם פסיכותרפיה יכולה לעזור להתמודד עם או סי די. על פי המחקר, שיטות טיפול כדוגמת טיפול קוגנטיבי התנהגותי (CBT) ושיטות דומות יכולות להיות יעילות עבור מטופלים מסוימים באותה מידה כמו טיפול תרופתי. CBT הוא סוג טיפול פסיכולוגי שמתרחש בשיחה, ומתמקד בבעיות המידיות והאישיות של המטופל. המטפל מעודד את המטופל הסובל מOCD להתמודד עם האובססיות שלו במקום לנסות לחמוק מהן, ומראה לו כיצד האוסידי משלה אותו במקרים שונים. מטרת הCBT אינה להפסיק את המחשבות הטורדניות אלא לשנות את תגובת המטופל אליהן וכך למנוע התנהגויות כפייתיות ולהפחית את החרדה.

מידע לגבי תרופות שמטפלות בנפש האדם (שמכונות בשם הרצת מפחיד “תרופות פסיכיאטריות”) ניתן לקבל רק מרופר שמתמחה בתחום

הפסיכיאטר פרופ’ חגי חרמש עושה סדר ומסביר