The Meme

המונח נטבע ב”גן האנכי” של דוקינס. יש טפיל שנקרא Dicrocoelium dendrisomthing. הוא נולד בצואה של פרות, חלזונות אוכלים אותו. הוא מתבגר בתוך החילזון ויוצא עם הslime  של החילזון. נמלים שותות את הslime של החילזון, ואז הטפיל נכנס למוח של הנמלה ומשתלט עליו. בכל פעם שהמטמפרוטה יורדת, נועצת הנמלה את השיניים בקצה דשא.

פרות אוכלות את הדשא. תולעים נפגשות שוב במעי הפרה, ושוב יוצרות תינוקת שיוולדו בצואת הפרות.

Denett 1995, שאל what’s in it for the ant. הנמלה אוהבת את העלה? זו הדרך שלה לקרוא לנמלים אחרות? אנחנו יודעים שאין בכך שום תועלת לנמלה בעצמה, אלא שהטפיל שולט על התנהגותה.

השאלה היא האם זה יכול לקרות גם לבני אדם? יש שסוברים שטפילים שונים שמשפיעים על ההתנהגות הקוגניטיבית שלנו (למשל טוקסופלזמה).

ע”פ תאוריית הגן האנכי, אנחנו בסך הכל נשאים של הגנים שלנו שיצרו אותנו כדי שיוכלו לשכפל את עצמן. דוקינס קורא לגן “המשכפל”. הגנים הם בסה”כ פיסות אינפורמציה שמסוגלות להעתיק את עצמן עם השתנות וברירה.

תאוריית הברירה הטבעית גורסת ש3 התנאם הללו בהכרח גורמים לאבולוציה. ברגע שבני אדם פיתחו את היכולת לחקות אלה את אלה זה יוצר מעין “משכפל” שני, הוא המים.

אנחנו משמשים כלים להתרבות של רעיונות אשר עוברים השתנות וברירה. כמו גנים, לפעמים ממים עובדים ביחד עם הנשא ותורמים להישרדותו (הרעיון של חיסון, הדלקת אש וכולי)

אבל כמו עבור הגנים, הנשא האנושי הוא רק אמצעי ואפשר להיפטר ממנו בקלות.

דוקינס נותן דוגמה למים דת.

-מועבר באופן בין-דורי

-נכנס בטעות למערכת כאשר האורגניזם עסוק בסיפוק צרכים אדפטיבי, למשל הצורך הפסיכולוגי להשתייך לקבוצה (כשם שהנמלה הייתה צריכה לשתות, ולכן נדבקה בטפיל)

-מנצל מנגנונים קיימים כדי להישאר (למשל, קתוליות והמנגנון של רגשות אשם)

-מכיל בתוכו את ה”רצפים” שאחראים להמשך הפצתו (גורם לאנשים לעסוק בפעילות מיסיונרית)

-מעודד ריבוי צאצאים

אז מה האדם מחפש?

כאורגניזם – אוכל, חום

ככלי לגנים- אהבה, מין, סטטוס קוו

ככלי למים- משמעות

מה ממטי ומה גנטי?

למה פריס הילטון?

-תשובה פסיכואנליטית

הילדות מרגישות צורך להזדהות עם דמות נשית חזקה..

-תשובה פסיכוביולוגית

מסק צורך הרגשת שייכות לקהילה, התקרבות לסטטוס קבוע

-תשובה תרבותית

משועבדות לדת הקפיטליזם והסלבריטאות, נשלטות על ידי מים תרבותי כלשהו

איך לזהות התנהגויות ומוטיבציות מולדות?

-פסיכולוגים בד”כ מנסים לפענח את המכניזם הכי בסיסי מאחורי התנהגויות בני האדם. לא בטוח שאפשר, אבל אם היינו מנסים בכל זאת, היינו מחפשים התנהגויות שמופיעות אצל כל תרבויות האדם כולל שבטים מבודדים, מופיעות אצל המין הקרוב ביותר אלינו – שימפנזות.

Human Universals

בראון 1991 – אנתרופולוג שערך רשימה של דברים שמשותפים לכל התרבויות, למשל –

רכוש ויחס מיוחד לרכוש שלך, דתות, איסור על גילוי עריות, טריטוריאליות, מוזיקה, קישוט גוף

ייתכן שאלה מימים שנמשכים עוד מהאבות הקדמונים המשותפים לכל התרבויות, כמו גם השפעה של תרבויות האחת על השנייה.

שימפנזות

שימפנזות חולקות איתנו 96% מהגנים. אנחנו יכולים לבחון את מה שהן רוצות, ולהסיק מכך שהתנהגות היא כנראה מולדת ולא תרבותית.

חברים

שימפנזות מראות סימני מצוקה כשהן מבודדות. הן חיות בקהילות בגודל שמגיע עד ל140 פריטים (בד”כ כ50 פריטים)

בד”כ נקבות עוזות את הקהילה בשלב מסוים, זכרים נשארים. גם שימפנזות נמנעות מגילוי עריות.

Grooming- הפעילות החביבה על שימפנזים בוגרים, הם עוסקים בה כ20-40 אחוז מזמנם. יש לפעילות תפקיד היגייני, אך זה גם מוריד רמות לחץ. הטענה היא שזו דרך להביע שותפות ולחזק קשרים חברתיים.

פעולות חברתיות נוספות, מין. אצל השימפנזה המצויה יש פעילות רבייה רק בתקופת הייחום. אבל אצל הבונובו מין זו עוד דרך להוריד רמות לחץ ולחזק קשרים חברתיים. זו חברה מאוד שלווה, אין מלחמות, חברה הרבה יותר מטריארכלית – הסטטוס מורש מהאם ולא מהאב, יש גם יחסים הומוסקסואליים.

סטטוס

שימפנזות חיות במבנה היררכי-לינארי. לכל שימפנזה יש דירוג יציב פחות או יותר. זכר האלפא שולט על חלוקת המשאבים, מחליט מי מנצח בריבים. הוא מזדווג עם הנקבות ויכול לאפשר לשימפנזות אחרות להזדווג עימן. השימפנזות קובעות את הקדנציה באמצעות מאבקים אלימים, שימפנזה משמשת כראש הלהקה בממוצע במשך ארבע שנים. בד”כ שימפנזות מאותו שבט לא יהרגו האחת את השנייה. יש מקרים בהם שימפנזה שהובסה תעזוב את השבט ותיצור קהילה חדשה.

יש קורלציה מאוד חזקה בין המיקום של השימפנזה בהיררכיה לבין כמות מקרי ההזדווגות שלה, ולכן גם מספר הילדים שלה. אצל הבונובו כאמור אין היררכיה כזו, ואם יש היררכיה אלה נקבות אלפא ולא זכרים.

ללמוד/ משחק

קופים צעירים נוטים לשחק יחד. אולי זו דרך לזהות דומיננטיות לפני בגרות ולהימנע ממאבקים – או שזו דרך ללמוד את המיומנויות של השימפנזות הגדולות.

החוקרים שעוסקים בתחום טוענים שהשימפנזה הצעירה מתלווה להורה, ולומדת מכך. אין התנהגות של לימוד. השימוש בכלים היא התנהגות נרכשת ולא מולדת – יש חברות של שימפנזות שיודעות לעשות זאת ואחרות שלא.

טריטוריה

שימפנזות שומרות על השטח שלהן באדיקות, לא מאפשרות לאחרות להיכנס לטריטוריה. יש מקרים של מלחמות שבטים והרג, לפחות מקרה אחד מוכר של ג’נוסייד. קבוצות זכרים יוצאות לסיורים יומיים לאורך גבולות הטריטוריה. לפעמים ירחיבו את הפטרול ויפלשו לטריטוריה זרה.

ילדים

נקבות מתחילות ללדת בגיל 14 בערך. לשימפנזות אין תקופה של חוסר פוריות. שימפנזות צמודות לגב האם בשנה הראשונה ומתחילות קצת להתרחק בשנה השנייה, אחר כך מתרחקות יותר ומתחילות להשתלב בחיי השבט. מערכת היחסים המשפחתית נמשכת כל החיים.

ניסוי שמיכאל לקח בו חלק – בדקו איך חשיפה לתמונות של תינוקות או היזכרות בחוויות הוריות ישפיע על תוקפנות כלפי קבוצות חוץ. כשההקשר של קבוצת החוץ היה נייטרלי, היה אפקט של הפחתת התוקפנות, אבל כשקבוצת החוץ הועלתה בהקשר של סיכון פוטנציאלי הייתה גדילה משמעותית בתוקפנות כלפיה.

 

מידע נוסף ניתן לקרוא כאן